נר ראשון של חנוכה תשפא לעולם יזכר עבורי כיום מיוחד וסמל לכך שהיכולות שלנו מגיעים עוד הרבה מעבר למה שדמיינו..

הכל התחיל במוצש שעבר שבו בעלי מקבל טלפון לפנות בוקר שהוא צריך לנסוע למקום כלשהו בהודו כבר מיום ראשון בצהריים למשך כמה ימים.. כמה ימים זו שאלה טובה..
רועי אל תשכח שיש ביום חמישי הדלקה נר ראשון אני מסננת לו מתוך שינה.. (כבר רגילה להפתעות האלו בחיים) כן, ברור אמרתי להם שחמישי אחהצ גג אני בבית.. אני שומעת אותו וחוזרת לישון.

וככה כמה ימים שאני מנסה להשאר שפויה ולג'נגל כהרגלי בין מטלות הבית, הגן, הילדים, התינוקת שנזכרת להוציא שיניים דוקא עכשיו, ועוד עינינים שצצים.. השבוע עובר ומגיעים ליום שלישי.. טלפון בבוקר מבשר לי שכנראה במקרה הטוב רועי יגיע ביום חמישי בלילה.. אז מה נעשה עם ההדלקה??..
אהה זהו, הוא עונה לי, חשבתי על זה ואי אפשר עכשיו לבטל.. זה לא לעינין כבר פירסמנו ואמרו שיגיעו.. ניראה לי תצטרכי לארגן את זה לבד..
איזה יופי אני חושבת לעצמי.. אחרי חמישה ימים לבד עם הילדים, הדובדבן שבקצפת- לארגן הדלקת נר ראשון…
לאט לאט אני מתחילה לעכל ולגייס את כל מי שרק אפשר למטרה הברוכה..
תמר, יחיאל, דניאל והבנות אפילו מנדבת את גיא להיות "המדליק" של החנוכיה..
במקביל חושבת על יצירות, רמקול, מוזיקה,גואש, פירות.. והכי הכי מלחיץ אותי- הסופגניות.
כי חנוכה בלי סופגניות זה כמו הודו בלי פרות.

מנסה לחשב כמה זמן אני אמורה להתחיל עם הבצק מראש, להתפיח, לגלגל,לטגן, להזריק..
תמר מתגייסת להגיע לפני ולעזור ויחיאל מוכן להקפצה בעת חירום על האנפילד שלו.. רועי תומך יוספי מגוייס באחריות על השמן והפתילות, וכמובן להכנת דבר תורה קצר. שאר הילדים מקבלים תדרוך רציני שכולם עכשיו עוזרים לאמא ומתנהגים יפה ויש פרס שווה בין המתנהגים נכונה!
העיקר שהכל יעבור בשלום בע"ה וכל האמצעים כשרים.

חמש וחצי מגיע והכל כבר מוכן.. הסופגניות על השולחן , גם פירות ויצירות מחכות שיברישו אותם בגואש זרחוני כיאה למסיבות חנוכה בגן מרגלית שהגננת היתה מדליקה את האולטרא סגול להופעה שנתית חד פעמית, ואני הייתי עומדת עם כתר זוהר על הראש ורוקדת עם שאר הבנות את מה שלימדו במשך שבועיים בגן, העיקר שיפסיקו החזרות המעצבנות ונחזור לשחק בשקט בחצר.

שש ותשע דקות גיא המדליק מתאם עם יוספי את ברכות ההדלקה, אחרוני המתאספים מגיעים, הילדים מצטופפים סביב החנוכיה.. והופס אנחנו אחרי מעוז צור ועל הניסים..
כולם שמחים, אוכלים, ונהנים.
איזה כיף!! ההדלקה הראשונה שלי.

ואחרי הכל כשהילדים כבר ישנים לאחר הדלקה בבית וחלוקת פרס על התנהגות מופתית- אננס מטוגן (מתכון להיט) אני באפיסת כוחות יושבת לי על הספה וחושבת לעצמי איזה כוחות יש בנו שרק צריכים לגלות. להזיז את החושך, את המסכים, את החשיבה שאי אפשר, או שאני לא יכולה, את הלחצים המיותרים, ופשוט להפשיל שרוולים ולקפוץ למים.

תודה לרבי שלנו שנתן לנו את ההזדמנות, הכלים והדחיפה לנסות ובע"ה גם להצליח. זכינו

נטע ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *